"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד"
בס"ד נשאלת על פסוק זה שאלה חשובה מאוד, מדוע הציווי יעזוב נאמר רק על האיש ואין הציווי כאן גם על האשה? נוכל להסביר זאת כך: חז"ל אומרים כי כל חמות שונאת את כלתה וזאת משום שיש מתח גדול תמיד בין הכלה לחמות, וזאת מדוע? מהסיבה כי בין אם לבנה יש קירוב דעת גדול, הבן מקבל את מרותה של האם כי חש תמיד שהיא זו שגידלה אותו ונתנה את כל כולה למענו, האם מצידה בתוך תוכה יודעת ומבינה כי בנה צריך להתחתן ולבנות בית, אבל בתוך תוכה רוצה האם כי בנה ישאר לצידה תמיד.
ביום שמחליט הבן להכנס בברית הנישואין עם בחירת ליבו, האם רואה זאת כדבר לא מקובל שהיא זו שגידלה את בנה במשך השנים והנה באה הכלה ולוקחת לה את בנה, וכיוון שכך זה ישנה מתיחות גדולה תמיד בין החמות לכלתה, ולכן הציווי הוא על האיש לעזוב את בית אביו ואמו ולדבוק באשתו ולא לתת לשום גורם חיצוני אפילו אלו ההורים להפריע בבנית הבית ובהקמת המשפחה שבזה הוא מצווה. אך מדוע אין האשה מצווה לעזוב את בית הוריה ולדבוק בבעלה? זאת משום שבין החמות לחתן חז"ל אומרים כי יש קשר טוב מאוד עד כדי כך שאמרו חכמים לאבי הכלה, "הזהר באשתך מחתנך הראשון" הרגשות שיש לחמה כלפי חתנה יכולים להגיע עד למצב של אהבה ממשית בינה לבין חתנה, ועד כי הכלה תמיד תלך אחר בעלה לכל אשר יפנה ולכן אין הציווי על הכלה אלא על החתן.
שבת שלום.
