רמי דנוך ו"צלילי העוד" – "בנתיב הזכרונות", 1984

כתבה שנייה זו בסדרה של כתבות על התקליטים המכריעים של המוזיקה המזרחית, אקדיש לאחד התקליטים הנפלאים והנשכחים בזמר המזרחי: "בנתיב הזכרונות" של רמי דנוך ולהקת "צלילי העוד".שראה אור לראשונה ביולי 1984.

עטיפת התקליט

רבות נאמר ונכתב על הלהקה ההמדהימה, החשובה והבאמת נצחית להקת "צלילי העוד", שלאחרונה זוכה לעדנה מחודשת בקרב חוגי המוזיקה ברחבי הארץ. הלהקה, שהתחילה את דרכה בשם "להקת צלילי העוד והנבל" בשנת 1972, זכורה לכולם בעיקר בזכות להיטים נצחיים כגון: "חנה'לה התבלבלה", "הכוכב", "איילת חן", "שב אל אדמתי", "בגלל בנות", "אני גדליה" ועוד רבים וטובים, וכך קיבעה את מעמדה כלהקה החשובה והמשפיעה בישראל במחצית השנייה של שנות השבעים. זוהי למעשה הלהקה הראשונה בישראל שהביאה מוזיקה מזרחית-תימנית מסורתית בשילוב עם רוק ופאנק לכל דבר, ובתקופת השיא הופיעה הלהקה ברחבי העולם, ואף הוזמנה להופעות מיוחדות של אנשים אמידים ברחבי ארה"ב וצרפת. למרות שעם השם "צלילי העוד" עולה מיד גם השם "צלילי הכרם", הרי שלהקתם  המדהימה של דקלון ומשה בן-מוש הייתה אדירה ומשפיעה בפני עצמה – אך ברור שמדובר לחלוטין בשתי להקות בעלות אופי שונה לחלוטין, למרות השירים התואמים בתקליטים הראשונים של שתי הלהקות המדהימות הללו. אפשר להקשיב ליצירה המפורסמת של "צלילי העוד" הנקראת "נעימת פופ-עוד" מתוך תקליטים השלישי, ולא להאמין עד כמה היצירה מזכירה את השיר המפורסם "קשמיר" של להקת לד-זפלין (כן כן, אצלי "צלילי העוד" ו"לד זפלין" יכולים להיות באותו המשפט).

"בנתיב הזכרונות"
מילים: גרי גראנד
לחן: סלים הללי
עיבוד: ננסי ברנדס ויהודה גבאי


עם השנים, הלהקה החליפה נגנים רבים שהלכו ובאו, ומיומה הראשון ועד יומה האחרון למעשה היו רק שני חברים אשר היוו את בסיס הלהקה: סולן הלהקה הנהדר רמי דנוך, ונגן הקאנון דוד גזאלה. חברי הלהקה הראשונים היו דנוך, הגיטריסט וסמל הלהקה יהודה קיסר, דוד גזאלה והמתופף אבי הרשקו. בניגוד לדעה הרווחת, קיסר למעשה השתתף רק בשני תקליטים בלבד של הלהקה: בתקליט הראשון "ביצוע מקורי" (מס' 1) ובתקליט השני "ביצוע מקורי מס' 2", אבל לחלוטין קיסר הוא אשר במו אצבעותיו קבע את צלילה ואופיה הראשון של הלהקה בשנים 1972-1976. קיסר פרש מההקלטות ומההופעות המתישות לאחר התקליט השני, וזאת למרות שעוד המשיך לנגן עם הלהקה, אך גם לנגן עם זמרים אחרים. קיסר, עם היכולת המדהימה על הגיטרה ומתוקף תפקידו כסמל הלהקה בשנותיה הראשונות, טיפח, יחד עם הלהקה, שלושה זמרים אלמונים שמצאו את מקומם בהופעותיהם הראשונות בקריירה: זוהר ארגוב, ג'קי מקייטן והזמר היווני-תורכי ניקולס (שמו המקורי הוא אמנון קמיגרוב). הגיטריסט השני של הלהקה היה יוסי פיאמנטה, שהשתתף איתם בתקליט השלישי "ביצוע מקורי מס' 3" יחד עם אחיו החלילן אבי פיאמנטה, אך לאחר חוסר התאמה מסוימת לאופי הלהקה פרש גם הוא יחד עם אחיו. מהתקליט השישי "ביצוע מקורי מס' 6" ועד ליומה האחרון תפס את תפקיד גיטריסט הלהקה בחור צעיר, נמרץ ומוכשר בשם יואל חייבי, שאף היה אחראי על העיבודים בתקליטים ועל אופיה של הלהקה בשנותיה האחרונות. חברים נוספים שהיו בלהקה המופלאה הזו לאורך השנים וכאלה שגם השתתפו בהקלטות היו: הקלידנים מרקו בכר האגדי, לו חלק מכריע וחשוב בעיבודים המוזיקליים של תקליטי הלהקה, ניצן אהרון, מאיר לינגו ומאיר כהן; המתופפים משה מוסרי, יהודה מלכה, אבי הרשקו ויוסי יפרח; הבסיסטים אצ'י (ארנסט) שטרו (המוכר כמובן כבסיסט של שלמה ארצי בלהקת "גברת תפוח" משנות ה-70'), וכמובן אבי שם-טוב – שלמעשה היה הבסיסט המרכזי של הלהקה כמעט מתחילתה ועד יומה האחרון. נוספים היו נגן העוד רוני דלל, הכנר סמיר יאסין ונגן כלי ההקשה הנהדר דוד יסמין.


רמי דנוך והנגנים בהופעה

רמי דנוך, סולן הלהקה והאיש המרכזי בתקליט שלפנינו, נולד בשכונת התקווה בשנת 1951, וכבר בגיל צעיר התגלה כשרונו המופלא בשירה באירועים משפחתיים, ובגיל 7 הצטרף למקהלת בית הכנסת "תפארת ישראל" שבשכונת התקווה, בניצוחו של המורה המוזיקלי המפורסם עזרא צפדיה, ממנו למד את רזי השירה. זמר מפורסם נוסף שהצטרף בהמשך לאותה מקהלה היה הזמר המופלא משה גיאת (עליו כמובן עוד אכתוב בהרחבה בכתבות הבאות). הזמר שהשפיע יותר מכל על דנוך בתחילת דרכו היה הזמר התימני המפורסם ונגן העוד שלמה מוקעה, שהיה תושב השכונה וזמר תימני ידוע באותם שנים (לימים דנוך יסגור מעגל ויבצע יחד עם "צלילי העוד" ביצוע מחודש ונפלא לשירו של מוקעה "צביה כאור הנר" מתוך התקליט "בגלל בנות" משנת 1977). בשירותו הצבאי דנוך שירת בחיל התובלה ואף הקים את "צוות הווי תובלה" לאחר שכנועים רבים אצל מפקדי החיל. לאחר סיום השירות הצבאי חוזר דנוך לת"א ומצטרף ללהקה מיוחדת משכונת שבזי בת"א, שהוקמה מטעם מרכז ההסברה בת"א. חברי הלהקה היו דנוך, אורי שבח הנפלא ואהובה עוזרי הנצחית. לימים פרש שבח מהלהקה ופנה לקריירת סולו מצליחה, ודנוך המשיך יחד עם עוזרי, שהפכו לצמד מצליח ביותר שכבש חאפלות רבות בת"א, כאשר דנוך היה מנגן על דרבוקה ועוזרי על הכלי המפורסם שלה – הבולבול טרנג. בשנת 1972 דנוך עבר לגור בקריית אונו, ושם למעשה הכיר את יהודה קיסר ודוד גזאלה. השלושה הקימו להקה, הקליטו אלבום מחתרתי בתחילת שנת 1975, האלבום מכר אלפי קלטות, עד שהלהקה קיבלה צלצול מ"האחים אזולאי" – ומשם הכל הסטוריה. הלהקה סיימה את דרכה והתפרקה לאחר כמעט 13 שנות פעילות בתחילת שנת 1985.

מכל תקליטי הלהקה, בחרתי לכתוב דווקא על התקליט השמיני (והקלטת העשירית) של רמי דנוך ו"צלילי העוד", תקליט נהדר ונשכח: "בנתיב הזכרונות", שראה אור לראשונה ביולי 1984. מכל התקליטים הנפלאים של הלהקה, דווקא זהו התקליט השונה והנשכח מכולם – ולדעתי האישית הוא ללא ספק גם הקסום מכולם. תקליט נהדר ששומר על קונספט מצוין וצליל מופלא לכל אורכו. אפשר לאמר למעשה שהתקליט הוא תקליט סולו של דנוך לכל דבר, ולדעתי, למרות שהלהקה היית עוד פעילה באותה השנה, ציון שמה על גבי התקליט נועד רק בכדי לתת מענה למכירות, בגלל החשש שתקליט סולו של דנוך ללא שם הלהקה לא יזוהה ע"י הקהל ויכשל, כי למעשה אף חבר להקה לא ניגן בתקליט, למעט דוד גזאלה, שותפו מהלהקה, שנתן הופעה פשוט נדירה על הקאנון. ובנוסף, זהו גם למעשה התקליט האחרון אי פעם בה צוין שם להקת "צלילי העוד". לרבות הימים התקליט אכן כשל במכירות למרות הכל – ושלא בצדק. היח"צנות ערב צאתו לאור הייתה חלשה, מעטים הפעמים בהם הושמעו ברדיו השירים שבתקליט, ואלו שהפסידו היו אנחנו – הקהל. התקליט הודפס במספר מצומצם של מאות עותקים – ופשוט נשכח עם הזמן, והתקליט – כאלבום – לא הופץ מעולם על גבי דיסק, למעט שיר פה ושם באוספים שונים של הלהקה מבית "האחים אזולאי", שהם בעלי הזכויות על כל התקליטים של "צלילי העוד" ושל התקליט הנ"ל בפרט, במשותף עם דנוך. הנגנים בתקליט: המתופף איקי לוי, הבסיסט יוסי מנחם, הגיטריסט שמוליק בודגוב (להקת "ברוש" כזכור לקוראי הכתבה הקודמת…), נגן הקאנון המיתולוגי של הלהקה דוד גזאלה, הנשפן הנהדר פטר ורטהיימר, צמד כנרים מהפילהרמונית של ת"א, ועל העיבודים ניצחו ננסי ברנדס ויהודה גבאי, המנגנים על האורגנים, הסינטיסייזרים ועל המוג. התקליט הוקלט באולפני "סיגמא" המיתולוגיים, שהיו בזמנו בשכונת מונטפיורי שבתל-אביב, הופץ בחברת "התקליט חיפה" וכאמור, ראה אור לראשונה ביולי 1984.

"אשה אני צמא"
מילים: אברהם בר-עוז
לחן: יהודה בדיחי
עיבוד: ננסי ברנדס ויהודה גבאי


אם לתאר במילים את ההשפעה הגדולה של התקליט על העולם המוזיקלי של כותב שורות אלו – הייתי בהחלט מכריז בקול תרועה רמה שזהו אחד התקליטים הנפלאים בתולדות הז'אנר המזרחי, עם עיבודים פשוט נפלאים של ננסי ברנדס במשותף עם המעבד והקלידן יהודה גבאי. ושימו לב להכרזה הנוספת שלי כאן קבל עם ועדה: אחד השירים המופלאים, המדהימים, החדים והמושלמים ביותר בתולדות הז'אנר הוא השיר הפותח את התקליט: "אשה אני צמא", למילים מנצחות של אברהם בר-עוז הנהדר וללחן פשוט מופלא ובלתי נתפס יהודה בדיחי. את השיר המדהים הזה, בעל הקצב העז, החד ועם העיבוד הכל כך מלא דמיון והשראה, העליתי אני אישית לראשונה ליו-טיוב ממש לאחרונה, כי פשוט לא יכולתי לחשוב על עולם שבו השיר האדיר הזה אינו נגיש לכולם. קוראים יקרים, חובבי מוזיקה מזרחית באשר אתם, תעשו לעצמכם טובה אישית וחשובה: האזינו לשיר האדיר הזה (קישור מצורף), ואם אתם אנשים בעלי אוזן בריאה ודמיון טוב – לא תאמינו למשמע אוזניכם. צריך גם לאמר בבירור: ככה בדיוק אמורה להישמע מוזיקה מזרחית במיטבה. כינורות קשוחים, קאנון חד כתער וממזרי בביצוע מופלא של דוד גזאלה, תיפוף מהיר, חכם וחלק של איקי לוי הנפלא, כינור נפלא ועיבודים מושלמים ברנדס וגבאי, בשיתוף פעולה פורה ומוצלח ביותר בתקליט, ומעל כולם – רמי דנוך, בשירה חדה, חזקה, מדויקת ובעלת עוצמה. "אצא ללב חצות, לתור אחר כוכב. אעוף כמו רוח, למצוא אותך לבד. כגל בים אדאה, כינור ליבי הומה. בוקר ועד ערב – אישה אני צמא"… ובאמת איפה אפשר להקשיב למילים כאלו מדהימות כיום? בשיר הזה למעשה תבינו למה דנוך בעיניי הוא מהזמרים הכי חזקים ומדויקים בתולדות הז'אנר המזרחי. פשוט עונג צרוף לאזניים.

מימין : אבי שם-טוב, רמי דנוך, מרקו בכר, משה מוסרי ודוד גזאלה

השיר השני בתקליט, שיר הנושא "בנתיב הזכרונות" (קישור מצורף), הוזמן במיוחד ע"י דנוך מהכותב גרי גראנד. כחצי שנה לפני צאת התקליט, איבד דנוך את אביו, שנפטר בדמי ימיו. גראנד, כותב ומלחין שהתפרסם בזכות הלחן המפורסם לשיר "שחורה ונאוה" של שימי תבורי, (איתו זכה תבורי במקום הראשון בפסטיבל "למנצח שיר מזמור" בשנת תשל"ה, 1977), קיבל את הזמנתו של דנוך ברצינות, וכתב לו את המילים לאחד שירים החזקים ביותר בקריירה של דנוך. למעשה, גראנד הוא אחד היוצרים המרכזיים בתקליט, והשתתף בארבעה מהם. הלחן לקוח משיר השייך לזמר המפורסם סלים הללי, ובשיר מספר דנוך למעשה על חייו שהשתנו מאז אותו יום ארור בו הלך אביו לעולמו. שיר בהחלט מצמרר.

השיר השלישי בתקליט, "האיש מכרם התימנים", ממשיך בקונספט הברור והנהדר של התקליט, למילים של רמי דנוך וללחן של יואל חייבי. בשיר השמח מספר דנוך על דמות מכרם התימנים, אדם אשר מרביץ תורה ושמחה בכל אלה הסובבים אותו. השיר הרביעי בתקליט, "זכרונות האהבה", הוא שיר שקט ועצוב, למילים גם כן של גרי גראנד וללחן של יוסי דהאן. השיר זורם נהדר עם נגינת החצוצרה הנהדרת של פטר ורטהיימר לכל אורכו, ומגיעה לשיאה בסולו נהדר.
השיר החמישי בתקליט הוא השיר הנפלא "חי את המחר": שיר עם עיבוד חכם ונהדר, למילים של שרה שובל (אימו של הזמר רון שובל) וללחן של דוד גזאלה. השיר השישי בתקליט, "מורי סעדיה", הוא שיר נחמד ופשוט, אך עדיין גורם לתחושת זרימה נכונה בתקליט ומתאימה לקונספט. השיר השביעי בתקליט, "דמעה", למילים של ניסן פרידמן וללחן של יהודה בדיחי, הוא עוד אחד מהשירים הנפלאים בתקליט. עיבוד נהדר, מינימלי וקולע, ביצוע מצוין של דנוך כרגיל, מילים מצוינות ולחן נהדר.

"חלום ועוד חלום"
מילים: גרי גראנד
לחן: יוסי דהאן
עיבוד: ננסי ברנדס ויהודה גבאי


השיר השמיני בתקליט הוא ללא ספק אחד השירים הכי אהובים עליי בתקליט: "חלום ועוד חלום" (קישור מצורף), למילים של גרי גראנד וללחן של יוסי דהאן. שר נפלא, מילים מצוינות וקולעות, לחן פשוט נהדר, והעיבוד כל כך נפלא, עם חצוצרות וכינורות שגורמות לי לעונג בכל האזנה מחדש, ועם כל אלה ישנו המשפט האהוב עליי בשיר: "גווע חלום אחד, ובא חלום שני, נדלק בזמר עז בתוך ליבי. חלום של אהבה, נראה בחזוני, והן אני אינני הנביא". שיר פשוט מצוין.
את התקליט חותם השיר השקט, העצוב והנהדר "שריקת הרוח", למילים משותפות של דנוך וגראנד, וללחן ממוצא תורכי. קצב איטי, ביצוע נוגה של דנוך, ונגינת קאנון עצובה של גזאלה, עיבוד נהדר, כל אלה חותמים את אחד התקליטים האהובים אישית על כותב שורות אלה, ואחד התקליטים המהווים ציון דרך חשוב בתולדות המוזיקה המזרחית.

מימין : מרקו בכר, אבי שם-טוב, דוד גזאלה (מחזיק עוד), יהודה קיסר ויהודה מלכה. יושב: רמי דנוך

ולסיכום: מכל התקליטים המפורסמים של הז'אנר, דווקא "בנתיב הזכרונות" המופלא והקסום של רמי דנוך הוא תקליט שנשכח והפך לפנינה אבודה, שאפילו חובבי מוזיקה מזרחית של ממש לא יכולים אפילו להגיע אליו, כיוון שמעולם לא הופץ על גבי דיסקים בצורה מסודרת כאלבום של ממש – ולכן אבד פשוט לחלוטין בתהומות הנשייה. ברור שישנם תקליטים טובים יותר, מצליחים יותר ומפורסמים יותר – אך בחרתי לכתוב דווקא על התקליט הנהדר הזה, כיוון שבתור חוקר מוזיקה מזרחית קלאסית ומוזיקאי – התקליט הזה השפיע עליי בצורה מדהימה ומכרעת, מכל התקליטים שכתבתי ושעוד אכתוב כאן, אני אנסה לעשות צדק גם לתקליטים פחות מפורסמים, כי אתם פשוט חייבים לדעת – ישנם תקליטי מופת של ממש שאולי אינכם מודעים אליהם, ואני מקווה להיות האיש אשר יחזיר עטרה ליושנה ואתן אור מחודש וכבוד מלכים לאותם אמנים ולאותם תקליטים שנשכחו ברבות השנים – ו"בנתיב הזכרונות" הוא ללא ספק אחד מהם. התקליט הנ"ל הוא תקליט נהדר, מהודק, עם מילים מופלאות, לחנים מקסימים ועיבודים חכמים וקולעים. התקליט הוא ללא ספק שונה לחלוטין מכל שאר תקליטי הלהקה, עם עיבודים בעלי גוון מזרחי ואופי מערבי, השומרים על אחידות הביצוע לכל אורכו, ודנוך למעשה בשירת חייו, ודווקא בסוף תקופת חיי הלהקה, וכמו אמר את שירת הברבור של הלהקה, בתקליט שחותם את הפרק המשמעותי ביותר בחייו של דנוך. אפילו תמונת התקליט מיוחדת ושונה לחלוטין משאר עטיפות התקליט הידועות בשנות ה-80': על העטיפה נראה דנוך צועד מהורהר כשראשון מורכן, ממש כמו חושב ומשלים עם סוף דרכה של הלהקה אותה בנה, וחושב על השינויים העתידים לבוא, וכל אלו על רקע מבנה נושן ביפו, ודנוך עומר בפתחו של דלת שער, ואור גדול ומסנוור בוקע מאותו השער. פשוט תמונה גאונית, נפלאה ואולי האהובה עליי מכל התמונות בתקליטים מהז'אנר המזרחי. שנתיים לאחר צאת התקליט הנ"ל, בשנת 1986, יקליט דנוך את התקליט "כפיים", הפעם כאומן סולו, ולראשונה בחייו כאומן של המפיקים "האחים ראובני", איתם הוציא בשנת 1987 תקליט נוסף ואחרון הנקרא "אהבת הנווד" – שהוא תקליט נהדר ונפלא בפני עצמו. מאז דנוך הספיק לחזור בתשובה, להוציא אלבומים נוספים בעלי אופי מסורתי ודתי, להופיע כחזן בבתי כנסת ברחבי הארץ, ולשמחתי האישית – לזכות בהכרה מחודשת בימים אלו ממש עם הלהיטים הקלאסיים של הלהקה המיתולוגית ולהופעות ברחבי הארץ. לאחרונה דנוך הקים את להקת "הפקולטה של המוזיקה המזרחית", מעיין תשובה ללהקה המצליחה "הפרויקט של רביבו", אך לדעתי הניסוי אינו מוצלח במיוחד. לדעתי רמי דנוך צריך להופיע כאמן סולו בלבד או יחד עם חברי "צלילי העוד" המקוריים, ולקבל את ההכרה והכבוד להם הוא והם ראויים יותר מכולם, כי המוזיקה המזרחית כפי שאתם מכירים אותה כיום – חייבת ובגדול לאמן הענק הזה וללהקה הנצחית הזו, שהעלה אותה 10 מדרגות נוספת למעלה. דירוג התקליט: 9/10

 

מאת חן עובד  ·  15 באוקטובר 2013

6 תגובות בנושא “רמי דנוך ו"צלילי העוד" – "בנתיב הזכרונות", 1984”

  1. חן כל הכבוד! אתה רק הולך ומשתבח.

    אכן תקליט מיוחד שראוי להכרה ולהנצחה – חבל באמת שעקב יחסי ציבור לקויים הוא נשכח.

  2. יפה מאוד, רק בתמונה האחרונה-זה לא יהודה מלכה, זה אבי הרשקו המתופף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פאנל משתמש

אתה לא מחובר.


קטגוריות

סקר

באיזה מדור הייתם רוצים יותר כתבות באתר?

צפה בתוצאות

Loading ... Loading ...

תגובות אחרונות